ג'וקי היה חיל אמיץ. מעולם לא בזבז זמן, תמיד היה נכון להתייצב אל מול
האויב. בלילה היה ישן במדים ונעליים כדי שלא יוכלו להפתיע אותו בשנתו. מעולם לא כילה
את זמנו בתפנוקים. כשחזר ממסע מפרך, היה מזנק מיד למיטה, ועוד בטרם נחת על המזרן
היה נרדם וישן שנת גיבורים עד הבוקר, מתעורר דקה לפני מסדר הבוקר לבוש ומוכן לכל
משימה. כזה היה, חרוץ ונחוש.
כשהיגיע יום הולדתו חשבנו שהגיע לו קצת פינוק. מה עושים לוחמים
כשהם רוצים לשמח חבר? כך עשינו. השכמנו קום. כדי שההפתעה תהיה מוחלטת, עטינו
לעיניו של ג'וקי משקפי אבק ומעכנו על כל משקף קרמבו. כשנשאנו אותו על כפיים לכיוון
המקלחות, התעורר. מה אתם עושים?! רצה
למחות, אך בעוד המ...מ... מתגמגמת בפיו כבר היה תחת זרם של מים חמימים. משלחת
חילוץ חלצה את נעליו ושמפו ריחני הונח לפניו. מצוחצח ומגולח, לבוש מדי ב' דנדשים
התקבל בשירה וצהלולים. כד מפלסטיק עבר מיד ליד. בכד כף של נס-קפה עלית, ארבע כפות סוכר ומעט חלב
עמיד. כל אחד בוחש, מתעייף ומעביר הלאה. העיסה הופכת למשחה חלקה, הניחוח – אחוות
לוחמים. חלב נלחץ דרך חור קטן קטן. אט אט עולה מפלס החלב עד שנשמעת קריאה: "איזה
קצף, לא רואים את הכף!" קרח שהתיישן בחברת ופל טוב-טעם מובא מהשק"מ
הפלוגתי, קופסא של בפלות נשברת לאורך, כוסות כחלחלות עוברות מיד ליד. ג'וקי על
פסגת העולם, מעיניו השחורות הגדולות נשקפים הרי הלבנון, פס זהב של קצף מתקתק זורח
מעל שפתו העליונה. הוא יודע שלאן שיפנה, מהש"ג ועד הרספי"ה, בכל מקום ובכל
מצב תמיד ימצא יד של חבר שתערבב עמו נס רובאים.
Haile Selass yeah
השבמחק